<h1>ארחות חיים דין הכובש שכר שכיר סימן א'</h1>
<h2>דף קיא.</h2>
אסור להלין פעולת שכיר שנאמר לא תלין פעולת שכיר וכו' וכל הכובש שכר שכיר עובר בארבעה לאוין ועשה. משום לא תגזול ולא תלין ולא תעשוק ולא תבא עליו השמש ועשה דביומו תתן שכרו. ודוקא (ביום) בקר ראשון בלבד אבל מכאן ואילך אינו עובר אלא בלאו מדבריהם [והוא] אל תאמר לרעך לך ושוב וכו'. אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה וכלים עובר עליהם. לא תבעו או אין לו במה לפרוע או שהמחהו אצל החנוני אינו עובר ואם לא פרעו החנוני רשאי הפועל לחזור לבעל הבית (כרבא) [כרבה]. נתן טליתו לאומן וגמרו והודיעו כל זמן שהכלי ביד האומן אינו עובר עליו אם לא פרעו. נתנה לו בחצי היום (כל זמן) [כיון] ששקעה עליו חמה עובר משום לא תלין והכי מסיק רב ששת. וגר תושב אינו אלא בעשה דביומו תתן שכרו. ובהמה וכלים איכא מאן דאמר אינו עובר אלא בלאו.
